קרלסון על הגג - מאת אסטריד לינדגרן

'בעיר סטוקהולם, ברחוב רגיל לגמרי, בבית רגיל לגמרי, גרה משפחה רגילה לגמרי ושמה משפחת סונטסון. במשפחה היו אבא רגיל לגמרי ואמא רגילה לגמרי ושלושה ילדים רגילים לגמרי, בוסה, בטן - שזה קיצור של אליסבט, וקטני.

"אני בכלל לא קטני רגיל" אומר קטני. אבל הוא סתם אומר. הוא בהחלט ילד רגיל...

...בכל הבית יש רק מישהו אחד לא רגיל, וזהו קרלסון-על-הגג. קרלסון גר למעלה על הגג, וזה כשלעצמו לא לגמרי רגיל'...

את קרלסון על הגג, כתבה הסופרת אסטריד לינדגרן, ב-1955. לקטני בן השבע, קורה יום אחד דבר נפלא: הוא פוגש את קרלסון על הגג! קרלסון הוא איש קטן ושמנמן, שיודע לעוף בכוחות עצמו, וגר על הגג של משפחת סונטסון. קרלסון הוא "הכי טוב בעולם" בהמון דברים: הוא אוכל העוגות הטוב בעולם, הוא בשלן הקציצות הטוב בעולם, הוא התחבלן הטוב בעולם והוא אפילו מכונאי הקטרים הטוב בעולם. לאורך הספר קטני וקרלסון עוברים ביחד הרפתקאות מצחיקות ומרגשות: קרלסון מלמד את קטני שלל תעלולים, ואפילו לוקח אותו איתו לטיסה ברחבי העיר. כשקטני מספר לבני המשפחה שלו על קרלסון, הם מגיבים בזלזול או בכעס, והמשחק הזה שבו גם הקוראים מתלבטים האם קרלסון הוא אמיתי או פרי דמיונו של קטני, נמשך כמעט עד סוף הספר, והופך את הקריאה למרתקת עוד יותר.

בספר יש 146 עמודים שמחולקים לשמונה פרקים ארוכים למדי, ובנוסף העברית שבספר מורכבת יחסית ויש בה לא מעט מילים שהילדים לא משתמשים בהן באופן קבוע. האיורים ספר הם האיורים המקוריים של אילון ויקלנד, והם נפלאים ומוסיפים לסיפור ממד נוסף של צחוק ודמיון. כל אלו הופכים את הספר הזה לעוד יותר נפלא בעיניי, במיוחד להקראה לילדים שכבר אוהבים לשמוע ספרים ארוכים שמחולקים לפרקים. אנחנו קראנו את הספר בתרגום החדש של דנה כספי, והשפה שלו קולחת ולמעט שמות האנשים והמקומות שהם שבדיים, הסיפור נעים מאוד לקריאה ולהקראה.

שחר ואני קראנו את הספר הזה כששחר היה בן שבע וחצי בערך, ובעיניי זה גיל מושלם לספר הזה. שחר הבין את כל הדקויות, והבדיחות בספר, התחבר לגמרי לדמותו של קטני, התאהב בדמותו של קרלסון ולא רצה להפסיק לקרוא אותו עד שסיימנו.

מעשי השובבות של קרלסון הם תמיד על הגבול הדק שבין מסעיר ומרגש לבין אסור בתכלית האיסור, וזה בעיניי חלק משמעותי מהקסם של הספר. בכל פעם שקרלסון הורס משהו באחד מהתעלולים שלו, הוא אומר לקטני ש"זה עניין חמרי בלבד", והמשפט הזה, שבהתחלה לא היה ממש ברור לשחר, הפך להיות מצחיק יותר ויותר ככל שנתקלנו בו במהלך הספר. קרלסון מייצג עבור קטני צורת חיים מסעירה, ולפעמים מאוד לא מקובלת, וזה בדיוק מה שקטני אוהב בו כל כך. קרלסון הוא ממש לא הגיבור הטיפוסי, הוא שוויצר, ומשקר לא מעט, והוא מאוד חמדן ושתלטן, ובכל זאת יש בו קסם, שגרם לשחר ולי לאהוב אותו מאוד.

ספרים_לגדולים