מחשבות על הגשמה

אתמול בערב, שוחחתי עם חברה טובה וסיפרתי לה על הצעה שאני אמורה לקבל השבוע לפרויקט חדש. היא הסתכלה עליי במבט מזלזל וזרקה לי "את צריכה כבר להיסגר מה את רוצה לעשות עם החיים שלך". ואני ממש נעלבתי. עליתי לחדר שלי, והתבוננתי. והבנתי מייד שהיא זה פשוט שיקוף שלי, של המחשבות שלי ש"אני צריכה כבר לעשות משהו עם החיים שלי". והתיישבתי לכתוב לעצמי מכתב ארוך. מכתב שבו פירטתי את כל הדברים שאני עושה: אני אמא לארבעה לילדים, אני עובדת במשרה כמעט מלאה בעבודה רווחית שמעניינת אותי מאוד ואני נהנית בה וגם תורמת המון, אני מלמדת פעם בשבועיים תוכנית של בני מצווה, אני מוציאה לאור המון פרויקטים שחשובים לנו בבית (כמו הוצאת ספרים למשל), אני שומרת על קשר עם המשפחה שלנו בכל רחבי העולם, אני ממשיכה ללמוד כל הזמן על חינוך חדשני בארה"ב ועוד ועוד. סיימתי את הרשימה הארוכה מאוד בפסקה הבאה: זה בסדר גמור שלוקח לי זמן להיסגר על כיוון מחדש, וזה בסדר גמור שזה עוד ייקח כמה שנים. אני לא ממהרת לשום מקום, ואני עושה מלא דברים שמקדמים אותי כל כך הרבה קדימה. יש המון גוונים וצבעים להתקדמות. הצבע של ״כמה בכיר התפקיד שלי וכמה אני מרוויחה וכמה הוא נראה טוב בקורות חיים״ הוא לא הצבע היחיד שחשוב או שמשנה משהו. כל עוד אני מרגישה שאני מתפתחת, לומדת, נמצאת בעשייה, תורמת משהו למישהו, שכיף לי ואני אוהבת את מה שאני עושה, אני כנראה בכיוון הנכון. ============================================= קראתי את המכתב וכל כך שמחתי שעשיתי את זה. שלחתי אותו במייל לעצמי ולה. כמובן שקיבלתי חזרה מייל מקסים ואוהב וגם מתנצל. אבל יותר חשוב, קיבלתי מעצמי את התשובה לכך שאני לגמרי בהגשמה. בדיוק כמו שאני עכשיו.