כבר תשע שנים שאני אמא!

בעוד שבוע אורי בן תשע. ובעוד שבוע, אני אמא כבר תשע שנים. לפני תשע שנים פחות שבוע, גרתי בתל אביב בדירת שני חדרים, עם בטן של חודש תשיעי, במסלול התקדמות מבטיח בצבא, עם שפע של זמן פנוי והררי ספרים שקראתי או עמדתי לקרוא וסדרות שראיתי או עמדתי לראות, בלי שיהיה לי ולו שמץ של מושג איך החיים שלי הולכים להתהפך בעוד כמה ימים. תשע שנים אחרי, כל הארבעה כבר כאן. וזה כבר לא נראה לי מוזר שאיזה ילדון קורא "אמא" והוא אשכרה מתכוון אליי. כבר אין לי הררי ספרים שמחכים לי, ובטח לא הררי ספרים שקראתי. גם לא סדרות אגב. אין לי זמן פנוי, ואני לא בצבא כבר שנתיים וחצי. ואני בכלל גרה בארה"ב, בבית מהמם עם חצר ענקית. אני כבר לא יכולה לתפוס את עצמי לא אמא. אבל עדיין זוכרת ממש טוב איך זה היה להיות לא אמא. תשע שנים, זה המון מבחינות מסוימות, ודי מעט מבחינות אחרות. אני מסתכלת עכשיו, על מיכל בת ה-28 וחצי, שעוד שבוע עומדת ללדת, ואני קצת מתעגעגעת אליה, וקצת מקנאה בה. אבל הכי הכי אני רוצה לחבק אותה חיבוק גדול, ולהבטיח לה שלמרות שתוך שבוע הכל יתהפך לה, תוך תשע שנים זה מסתדר שוב. אחרת, אבל מסתדר. לא הייתי משנה מילימטר בתשע שנים האחרונות, ואני מודה על כל רגע בהן. על הרגעים הטובים, על הרגעים הטובים יותר וגם על הרגעים הטובים פחות. בכל שנה, כשאורי חוגג יומולדת, אני חוגגת גם יומולדת לאמא שאני. תשע שנים שאני אמא! מזל טוב לי :)