ילד הולך לאיבוד

היום איבדנו את שחר בקניון. התקדמנו קצת בלעדיו כי הנחתי שהוא יודע לאן אנחנו הולכים, אבל הוא חשב שאנחנו הולכים לחנות אחרת ופשוט הלך לשם. אחרי שתי דקות יאיר חזר אחורה לחפש אותו, ולא מצא אותו. הוא התקשר אליי ואני רצתי לחפש אותו צועקת ״שחר שחר״ כמו מטורפת בקניון. אחרי עוד שתי דקות התחלתי לרוץ לכיוון הביטחון (בעודי מתקשרת לשרה חוגי לקבל תמיכה נפשית אונליין), ושם כשאני כמעט מתעלפת ומוסרת תיאור שלו, הטלפון שלי מתקשר ועל הקו היה שחר שטילפן אליי מהטלפון של המוכרת בחנות שאליה הגיע. כמה מסקנות יש לי מכל האירוע: 1. כל הדרך שיננתי לעצמי את המנטרה של הספר שהמלצתי עליו בפוסט הקודם, שאין סיכוי שקרה לו משהו ואף אחד לא חוטף ילדים באמצע קניון בניו יורק. זה עזר לי קצת 🙂 2. מזל מזל מזל ששחר זכר בעל פה את מספר הטלפון שלי, זה כל כך חשוב!!! 3. בתכלס, הוא פשוט פעל למופת, והזכיר לי שוב כמה ברגעי האמת אני ממש יכולה לסמוך עליו.

מפנקת בתמונה משותפת שלנו ❤️