הילד שלי גונב???

---

כשאחד הבנים שלי היה בן 7, התחלנו לשים לב שנעלם לנו כסף בבית. בהתחלה השארתי שטר של 20 ש"ח על השיש בסלון ואחרי עשר דקות הוא פשוט לא היה שם. בערב יאיר השאיר מטבע של 10 ש"ח על השולחן בחדר השינה שלנו, ובבוקר הוא נעלם כלא היה. הסיפור היה די מוזר, אבל לא ייחסנו לו המון חשיבות. אחרי שלושה ימים בערך, כשסידרתי את חדר של הבנים, מצאתי פתאום קופסא גדולה מלאה בשטרות ומטבעות. קראתי לכולם כדי להבין מאיפה הגיע הכסף הזה, ומהר מאוד הוא התוודה שהוא לוקח אליו כל מטבע או שטר שהוא מוצא בבית.

אני מודה שהייתי כל כך בהלם, שלשמחתי הרבה החלטתי פשוט לא להגיב בכלל. סיפרתי ליאיר את הסיפור בערב, ושנינו היינו מזועזעים. דמיינו לעצמנו סרטים איומים בראש על גנבים שאנחנו מגדלים בבית, על מה אם הוא גנב גם מאנשים אחרים, ואיך יכול להיות שמהחינוך שלנו יצא ילד שגונב???

למזלי הרב, באותה תקופה התייעצתי באופן תכוף עם יועצת הורים אגדית (דסי צוריאל), ולמחרת קבעתי איתה פגישה דחופה. סיפרתי לה את כל הסיפור ושאלתי אותה לדעתה. להפתעתי הרבה היא בכלל לא התרגשה. היא ביקשה ממני קודם כל להוציא מהלקסיקון את המילה "גונב". היא הסבירה שהילדון פשוט לוקח בלי רשות, ויש הבדל מאוד גדול בין השניים. אחרי שיחה ארוכה, נרגענו קצת, והחלטנו לשבת עם הילד לשיחה בנושא.

פתחנו את השיחה בכך שהסברנו לו שכל כסף שנמצא במרחב הציבורי של הבית, שייך לאבא או אמא. נתתי לו דוגמא שאם אני יודעת שקיבלתי אתמול עודף של 20 ש"ח, אני יודעת שיש לי את הסכום הזה ומתכננת להשתמש בו. ואם יגיע השליח של הפיצה והכסף לא יהיה שם, לא יהיה לי איך לשלם לו למשל. באותה מידה, אם יש לאבא או אמא כסף בארנק ומישהו לוקח אותו בלי רשות, אנחנו לא נוכל להשתמש בו ואז ניתקע בלי כסף לאוטובוס או למונית לחזור הביתה. הסברנו לו שאם הוא מוצא כסף בכל מקום בבית שנראה כאילו הוא "הלך לאיבוד", הוא יכול להחזיר אותו לכוס האדומה במטבח. ובכל מקרה, כל כסף כזה הוא לא "כסף של אף אחד", אלא הוא שיייך לאבא ואמא.

כמובן שהבעיה נפתרה מייד, ויותר מכך, בכל פעם שנמצאו שטרות או מטבעות ברחבי הבית הוא היה הראשון להפקיד אותם בכוס האדומה.

ואני חשבתי לעצמי שוב, כמה הרבה דברים אנחנו מניחים כמובן מאליו בעולם של הילדים. אצלנו לקיחה של כסף ממישהו ללא רשות היא מעשה פשע לכל דבר, מעשה שלא ייעשה. אבל ילדים לא יודעים שזה אסור, הם לא מבינים שיש הבדל עצום בין לקחת 20 ש"ח שהיו מונחים על השולחן, לבין לקחת את הלגו שלהם או פרוסת לחם שהיתה מונחת על השולחן. וברוב המקרים, שיחה פשוטה של הסבר, עושה את כל העבודה.